זיכרונות ממיכלי
מכתב משיר
מיכל שלי.
אהבה שלי.
חברת נפשי היקרה.
תודה שבחרת בי.
תודה שזכיתי.
לפני 8 שנים במכללת תל חי.
ומאז הפכנו מחוברות.
אחיות נפש תאומות. זר לא יבין.
חברות שחוצה מילים, זמן ומקום.
חיבור של אהבה גדולה.
ועכשו יום הולדת ואני חולמת
חולמת חגיגה, כמו שהיינו יודעות.
רק להיות בייחד, לא צריך יותר
מכך, והלב מתמלא מאהבה.
מיכל שלי
אני מרגישה אותך גם עכשו, כמו אז ותמיד.
רוקדת איתך
בוכה איתך
וצוחקת.
תודה.
תודה שאת ממשיכה לברך, לחזק ולאהוב.
תמיד איתך.
מיכל אהבה מאד לפתוח בקלפי השראה עם האנשים בחייה, היה לה חשוב להעביר להם מסרים עמוקים ולהכיר אותם יותר
עברו עם העכבר על הקלפים לקבלת מסר
מיכלי אהבה את הטבע
את הים,המעיינות,הנופים,ההרים,המדבר והצפון, רק תן לה טבע והיא הייתה מתעופפת כמו ציפור דרור
כל מי שדיבר עם מיכל הרגיש את הלב האוהב שלה, היא תמיד פעלה מהלב
מיכל הייתה מחוברת לילדה שבה, היא הייתה חופשיה,שובבה ומלאת שמחת חיים
מיכלי הייתה רגישה מאוד לכולם
מכתב ממעיין
כתב ידה של מיכלי
מכתב משחר קרני
צ'ימבלולו אהובה שלי, כמה משמח הוא היום בו נולדת... כך תמיד התחלתי את ברכות יום הולדתך ואין זו שונה מאחרות מאחר שיום זה תמיד יזכיר לי להודות על רוח החיים שלך שלנצח תישאר והינה איתי, חרוטה עמוקות בליבי. תמיד הארת על הקיים, לימדת את בני ובנות האדם סביבך להלך בשמחה ולהודות על היש. ואני מודה, כמה שאני מודה על הזכות שניתנה לי בגלגול הזה להיות איתך, לצידך. לחגוג, לחבק, לכאוב, לצחוק צחוק גדול, מרפא, בלתי פוסק ולדעת, לא בדיעבד, שזכינו במשהו כל כך מיוחד. זכינו לאהוב ללא גבולות. זכינו להסתכל אחת לשנייה בעיניים וכל פעם מחדש להבין שההשתקפות מתוכן, היא אהבה טהורה. ביום זה אני מרגישה מובלת על ידך להיות בשמחה כי ברור לי שכך היית רוצה. אני בוחרת לחגוג את החיים לחגוג את המתנה שניתנה לנו, להיות מחוברות באופן שהוא מעבר למימד של גוף וזמן. לזכור אותך כפי שהיית במהותך. רחבת לבת, יפת תואר, בנתינה אינסופית. מורה בחסד. צנועה, ישרה ואהובה כל כך. אחות של הלב. יקירתי, אני מאחלת לך שנשמתך תמשיך לנוע אל מקומות קסומים. שתהיי שקטה כי מיה המתוקה בידיים הכי טובות שיש. שתהיי בשמחה כי כפי שהיית אומרת זו מצווה ובלכתך עשית עוד מצוות רבות והשפעת על חייהם של כל כך הרבה אנשים ונשים. אוהבת אותך עמוקות שחר
מכתב מרוני
דניאלה ורפאל, הורים אהובים
כמה המילים מוגבלות בהסבר קשר הלב שלי ושל מיכלי. רק מבט עיניים ביני לבינה יכול באמת להסבירו.
מיכל, היא חלק מהלב שלי. היא ריפאה והרחיבה אותו. מהרגע הראשון לידה הרגשתי שהגעתי הביתה. אני מודה לאלוהים על המפגש איתה. אני יודעת שזכיתי. מיכל הצילה אותי.
אני כל כך כל כך אוהבת אותה, והיא כל כך אהבה אותי. ברור לי כשמש שהיינו ממשיכות לצעוד במסע החיים יחד עד אינסוף. עברנו כל כך הרבה רגעים מיוחדים יחד. עם מיכל כל מפגש היה הרפתקה. כל רגע לצידה היה עמוק. הנפש הגבוהה שלה הייתה חכמה כל כך, אהבת אין קץ בתוכה לכל. מיכל היא פרפר חופשי שחולל פלאים בחייו, ובמותו. הרבה שאני יושבת ותוהה איך העולם לא עצר מלכת בלכתה. כמה שהעולם הפסיד, כמה קשה לשחרר את דמותה היפה והעוצמתית.
מעולם לא פגשתי אדם שידע לפרגן כמו שהיא ידעה, ולשאול אותך בהתעניינות אמיתית לשלומך. ליבה רצה לדעת, לגלות. היא הייתה מתרגשת מכל מחווה הכי קטנה, מוקירה ומעריכה כל רגע בחיים. מידי יום אני נוסעת לי באופניים בעיר וחושבת לעצמי שאם היא רק הייתה איתי היא בטח הייתה מביטה במציאות שמולה בהתפעלות. מכל כלב, מכל הופעת רחוב, מכל זוג שמתחבק או ילד שרץ וצוחק. כזו הייתה מיכל. מאה אחוז של טוב טהור, לכן זה כל מה שליבה ראה. אני מתרגלת עם עצמי להיות יותר כמוהה. לראות את הדברים כפי שהיא בחרה לראותם.
הכי אהבתי שהיא הייתה מבקשת ממני דברים בחופשיות. בכך שביקשה עזרה או כל דבר אחר היא הזכירה לי כל פעם מחדש את מהות החברות שלנו, שהיא ללא תנאים ועם התמסרות מלאה. רק הייתי מחכה שהיא תבקש משהו כי זה היה כל כך כיף לעשות למענה ובשבילה. להחזיר לה על כל הטוב שהיא נותנת ועושה. להרעיף עליה אהבה.
כל דבר שמיכלי הייתה עושה- היה במצוינות. הערכים הכל כך גבוהים שלה לא אפשרו לה בינוניות. כשהיא הייתה רכזת פר''ח זכיתי להיות אחת מהחונכות שלה וזה היה מדהים ועמוק. על אף החברות שלנו מיכל לא ויתרה לי על פסיק ודרשה ממני רצינות יתרה עם החניכים שהיו לי.
אני מתגעגעת לצחוק המתגלגל שלה. היא באמת החברה הכי מצחיקה שהייתה לי. ההומור שלה יחיד במינו. אני שומעת בראשי את קולה הצרוד, במבטאים השונים שהייתה ממציאה. את היכולת שלה להפוך כל סיטואציה למצחיקה. היא הייתה נהנית לראות שהיא משמחת אחרים וזו הייתה שליחות חייה.
המושקעות שלה בחברות היא בלתי רגילה. היא ראתה כל אחת מהחברות שלה ותמיד תמיד היתה שם. לפני 3 שנים הכלבה שלי מתה בפתאומיות ושלושה ימים שלא הסכמתי לדבר עם אף אחד. רק איתה. מיכלי התעקשה להיות איתי שם בכאב, ואני ידעתי שרק היא, רק היא מסוגלת.
אני מתגעגעת למחוות הקטנות שלה ונזכרת איך ביומולדת 29 שלי לקחה אותי לספא בו בילינו יחד יום שלם. אני מתגעגעת לפעמים שלא הצליחה להחנות את האוטו שלה או להגיע למקום מסוים בגלל ה''קלמזיות'' שלה. מתגעגעת לקלפים שהייתה פותחת לי, לשיחות נפש איתה. לברכות שהיתה אומרת בע''פ או כותבת. אני ממש זוכרת איך בחתונה שלה היא עמדה ובירכה אנשים, זה מה שהיה הכי חשוב לה ביום הזה. אני מתגעגעת לאכפתיות שלה ונזכרת איך באזכרה לאחי (כשבית הבובות הופיעו בבית הוריי) היא היחידה שהלכה לחדר ההנצחה שלו, פתחה את עבודת השורשים שלו או את אלבומי התמונות ושקעה לקריאה ועיון. מתגעגעת לצחוק על כך שהייתה אוגרת דברים ללא הכר. הכל היה חשוב לה לשמור. אולי הנפש הגבוהה שלה ידעה שנצטרך את המזכרות ממנה.
כל זה המעט מתוך שאוכל לתאר את ליבה היפה של מיכלי ואת החברות האמיצה שחלקתי איתה. חשוב לי שתדעו שהערכתי את מיכל כך גם בחייה, ובכל הזדמנות הודיתי לה על שהובילה אותי אל עבר האור.
דניאלה ורפאל, הורים אהובים. מיכל תמכה בתהליך הריפוי שלי מהשכול הפרטי שלי. הרבה מהחיבור שלנו היה מההתפעלות שלה מהכוחות שלי להתמודד עם עצב שכזה. אני מזכירה לעצמי בתוך הכאב, העצב והשכול שבטח כך הייתה רוצה שנתמודד. אני מבטיחה לכם שזה באמת נכון שהזמן איכשהו עושה את שלו. מלמד אותנו לחיות עם החור שנפער בליבנו. תנו לעצמכם את הזמן הזה. כל מה שיקרה בו טבעי ונורמאלי. אני יודעת שמיכל תעזור לכולנו לראות את הדרך לחיים שמחים ומלאים, גם בלעדיה.
אתם משפחה כל כך כל כך מדהימה ומיוחדת. מיכל שאבה מכם את הכוחות ואת הטוב. תודה רבה לכם על שהבאתם את המלאכית הזו לעולם. בבקשה, היאחזו שהמון שנותר לכם, ילדיכם ונכדיכם המופלאים. תזכרו שאתם לעולם לא לבד בזה. הגורל קשר ביננו לעד. יחד נעטוף אחד את השני ואת מיוש האהובה.
לסיום, משתפת אותכם בשיר שכתבתי לכם לפני מס' חודשים:
תנו למיכל לשמוח
על שאתם חיים דרכה, ובדרכה.
תנו לעיניה הגדולות להתפעל
מכוחותיכם האינסופיים.
תנו לה שלווה לדעת
שאתם ממשיכים.
הראו לה את אהבתכם לחיים
למדו גם אחרים.
מלאו את מיכל האהבה
באורה הגדול
באהבתה
שתתרגש לראות
באהבה גדולה,
רוני (''שקשקית'')
מכתב ממעיין לוי
השנה אלפיים ומשהו… אמצע הלילה, חזרנו מהופעה, גמורות מעייפות שרועות על המיטה ונקרעות מצחוק. שרות שירים מול המחשב.
השנה אלפיים ומשהו, משוטטות בעיר, מדברות עם אנשים ונקרעות מצחוק.
השנה אלפיים ומשהו, אני רואה אותך כ"כ שמחה, כ"כ מוארת, עם כל התלתלים שלך, האהבה שיש בך, ומקוה שיום אחד אהיה גם כזאת.
הרבה מעורפל, האירועים מעורבבים בראש, הבזקי זכרון מדי פעם מצליחים לחדור אל המודע שלי, אבל המהות שלך לא יכולה להיות פחות מחד משמעית בגוף שלי.
כל פעם שאני רואה אותך בתמונה, הכל חוזר אליי.
מלאך בדמות אדם, בחורה שהיא חיוך, והילה תמידית שמרחפת מעליך.
העולם הפסיד אותך,
אבל מי שקיבל אותך אליו , זכה בגדול.
השנה אלפיים ומשהו, ואני מביטה בך בהערצה.
כמו אז, גם עכשיו.
